11-12-25 הראל ואני יוצאים לטיול קצר של ארבעה ימים לאלבניה. הראל הוא טייל ותיק, שמסתובב כבר שנים ברחבי אירופה והעולם, ובעל בלוג מסע סולו. הציוד שלי היה מאורגן עוד מהמסע האחרון – רכיבת יחיד עם הקרנף ביוון ובאיטליה. מניסיון אותו מסע הורדתי ציוד שלא היה בשימוש, והפעם הגעתי די מדויק. האופנוע חיכה לי אצל הראל בביתו ביוון, כך שההתארגנות הייתה מהירה יחסית. קמנו מוקדם בבוקר והתחלנו לשעוט – המטרה: להגיע לאלבניה בדרך המהירה ביותר אני אחרי אראל, יוצאים מאתונה דרך הצירים הראשיים, בורחים מ

החלק השלישי של הבלוג מתחיל כשאני מגיע לנקודה הצפונית ביותר שתכננתי — אזור ברולו ו־ברברסקו. מכאן צפונה מזג האוויר כבר נהיה ריזקי בעונה הזו, וכמו שאני מכיר את עצמי, תמיד כדאי להשאיר כמה אתגרים לטיולי הקרנף הבאים לפני שאני בכלל מתחיל לתכנן את הדרך חזרה, אני לא מוותר על עצירה אחת אחרונה ומיוחדת באזור: ביקור ביקב Tenuta Laramè. זה יקב קטן, משפחתי, עם נשמה אמיתית של פיימונטה. שם, בין הגבעות של ברולו, אני טועם סדרת יינות מרשימה — Barolo עמוק ומורכב, ו־Nebbiolo d’Alba אלגנטי במיוחד.

11-11-25 – התחלת איטליה   קם מהספה במעבורת עפוץ משהוא, מתמתח, שותה קפה ראשון עם נהגי המשאיות שכבר נראים מוכנים לנסוע עד פינלנד בלי לעצור. אני עדיין חצי עייף, אבל הראש אומר “יאללה, הגענו לאיטליה”. עומד בסיפון כשהחוף מתקרב. אין פה שום דרמה, פשוט רגע כזה שאתה אומר לעצמך “אוקיי, מדינה חדשה, בוא נראה מה מחכה שם”. הדלתות נפתחות. כל הנהגים מזנקים כאילו חילקו פרסים. אני יורד לאט, שלא אעשה פדיחה על הרמפה. יוצא מהנמל של בארי וזה כבר עולם אחר. באיטליה כולם נוסעים כאילו יש להם פגישה דחופ

יוון ואיטליה על גלגלים מסע אישי אני והאופנו בדרכים