דרך נהר הירדן עם הקרנף

יום מלחמה בתחילת פברואר 2026.

העסקים סגורים, הרחובות שקטים בצורה לא טבעית, וכולם בבתים. מחכים להודעות שמדי פעם קוטעות את השקט התרעות, כניסה לממ"דים, שוב המתנה. מעל הראש נשמעים מטוסים – לא כאלה שיוצאים לאימון שגרתי, אלא כאלה שטסים צפונה, לשמי לבנון, עם מטרה ברורה. הרעש שלהם מזכיר כל הזמן שהמציאות כאן עדיין מתוחה, עדיין רחוקה משגרה.

אחרי כמעט שלוש שנים שבהן המלחמה נוכחת ברקע החיים, משהו בי הרגיש שהוא כבר לא יכול רק להכיל את זה. לא עוד יום של חדשות, התרעות וציפייה דרוכה. החלטתי לצאת החוצה – לטיול קטן, קרוב לבית, אבל כזה שמחזיר נשימה.

עליתי על הדרך לאורך הירדן ההררי. התחלתי באזור התעלה הצפונית, וירדתי לאט דרומה, אל המקומות שבהם המים עושים את דרכם אל הכנרת. זה הזמן בשנה שבו הטבע בצפון מפגין את מלוא הדרו, מים שוצפים בערוץ, ירוק עמוק בכל מדרון, ואוויר קריר שמרגיש כמעט נקי מכל מה שקורה סביב.

יש משהו כמעט אבסורדי במפגש הזה בין שתי המציאויות. מעל הראש עדיין חולפים מטוסים בדרכם צפונה, ובאותו זמן למטה – הירדן זורם בשקט קדום, כאילו כל הסערות האנושיות הן רק הפרעה רגעית בנוף.

הטיול הזה הזכיר לי משהו חשוב: בתוך כל הרעש, הפחד והעומס הרגשי של התקופה, הטבע ממשיך בשלו. הוא לא עוצר למלחמות, לא מתבלבל מהכותרות, הוא פשוט ממשיך לזרום.

ולפעמים כל מה שאנחנו צריכים הוא לצאת לשעה קלה מהחדשות, לעמוד ליד מים זורמים, ולזכור שגם בתוך ימים מורכבים – העולם עדיין יפה.

את המסלול חילקתי לשני חלקים: תעלת הירדן והירדן ההררי. שני אזורים שונים לחלוטין באופיים – אך שניהם מחוברים לאותו נהר.

תעלת הירדן חוצה את עמק החולה, והיא תוצר של אחד הפרויקטים הלאומיים הגדולים של ישראל בשנות ה-50. באותן שנים הוחלט לייבש את אגם החולה, שהיה חלק מרכזי מהעמק, במטרה לפנות שטחים להתיישבות ולחקלאות. הפתרון שנבחר היה חפירת תעלה שתנקז את מי האגם דרומה אל הירדן ההררי. בשנת 1957 הושלם הפרויקט – הצלחה הנדסית, אך כזו שהתבררה בהמשך כהצלחה מפוקפקת מבחינה אקולוגית. ייבוש האגם שינה את המערכת הטבעית של האזור, אך גם יצר אדמות חקלאיות ששימשו במשך שנים את הקיבוצים בעמק.

בשנות ה-90, לאחר שהובן עומק הנזק האקולוגי, התקבלה החלטה להציף מחדש חלק קטן מהשטח וליצור אזור לחות חדש – פרויקט שנקרא היום אגמון החולה.

בתקופה הזו של השנה האזור נמצא בשיאו. הצמחייה הטבעית והחקלאית מתערבבות זו בזו, והעמק מתמלא חיים. תחושת הפרא חזקה מתמיד, ועל הנוף הזה מצטרפים גם האורחים הגדולים של החורף – עגורים, שקנאים, חסידות ועוד עשרות מיני עופות נודדים שעוצרים כאן בדרכם בין יבשות.

זו הרמוניה של טבע שקשה להסביר במילים. צריך פשוט להגיע, לעמוד רגע בשקט, ולהרגיש אותה.

הפעם יצאנו לשם רק אני והקרנף.

במהלך הנסיעה לאורך התעלה הגעתי לגשר שחוצה את הנהר מצידו המזרחי לכיוון אגמון החולה. עצרתי לרגע וחשבתי להיכנס ולשוטט מעט בתוך האגמון. אלא שלהפתעתי קיבל את פניי שלט גדול שמכריז כי הכניסה מותרת לרכבי צבא בלבד.

שוב תזכורת חדה למציאות שבה אנחנו חיים – תקופת מלחמה. רגע אחד אתה מוקף בטבע פראי, נדיר ושופע חיים, וברגע הבא המציאות הביטחונית נוכחת במלוא עוצמתה.

עוד מפגש בין שני עולמות: הטבע השקט והקבוע, והמציאות המורכבת של הזמן שבו אנחנו חיים.

והמסע ממשיך – אני והקרנף.

בתזמון מושלם אני מקבל התראת הזעקה מהטלפון וכאן זהוא מחליט להתנתק ולהתחבר אך ורק לטבע שמקיף אותי ואת הקרנף.

מוד הלחץ משתחרר תוך כדי שאני רואה בצד המערבי של הנחל להקת עגורים מתענגת על שדה

שיש בו את כל מה שהם צריכים לתקופת הביניים שלהם בעמק החולה.

אני ממשיך ברכיבה טכנית על שביל מופלא. הגשם האחרון עדיין נוכח בשטח – שלוליות עמוקות שלא הספיקו להתייבש, ומהמורות שנוצרו באדמה על ידי טרקטורים כבדים שמשאירים אחריהם קולוסים של עבודה חקלאית, עדות למאמץ המתמשך ליצור כאן חקלאות פלחה מרשימה שדות חיטה רחבים  וגידולי בקיה שנועדו להזנת הבקר.

אט אט אני חולף ליד גשר החמישה, ומיד צפים הזיכרונות. כאן פעל בעבר הבנג׳י – עסק האתגרים שהפעלנו, אחד מאותם מיזמים שהיו חלק מהמסע שלי בצפון. המקום הזה נושא איתו שכבות של זמן: עבודה, אנשים, חלומות ודרך.

משם אני ממשיך הלאה אל גשר בנות יעקב, ומעליו מתנשא שלט מצד עטרת, כמו כתובת בנוף שמכריזה: הגעת לחלק הפראי של הירדן. כאן כבר אין תעלה חפורה בידי אדם. כאן המים הם שסללו לעצמם את הדרך לאורך הדורות, יוצרים נהר חי ופראי שמשרטט קו ברור בין רמת הגולן לגליל.

בנקודה הזו מצטרפים אלי תמיר, בני ושיפי שמגיעים עם הג׳יפ. מהרגע שהם מגיעים, החוויה משתנה. הרכיבה והטיול מקבלים ממד אחר – כי את היופי של הירדן ההררי, את הנוף הפראי ואת השקט של המקום הזה, הרבה יותר נכון לחוות יחד.

השנה הזו מיוחדת. היא מגיעה אחרי חורף שעבר שהיה שחון למדי, אך הפעם הגשמים הגיעו אחרת – לא בהכרח בכמויות גדולות, אלא בתדירות קבועה ועקבית. הקצב הזה של הגשם עשה את שלו, והטבע הגיב בעוצמה.

התוצאה היא צמחייה צפופה במיוחד, עלווה בוהקת ורעננה, ומרבדים עצומים של חרדל שמוסיפים צבע צהוב עז לנוף. לצד זה מופיעים שלל צמחים שונים ומגוונים, שיוצרים יחד פסיפס טבע עשיר וחי.

כל זה מעצים עוד יותר את מה שכבר מדהים ממילא באזור הירדן ההררי. חלק מהתמונות שצילמתי כאן ינסו להמחיש את המציאות – את הירדן ההררי במלוא תפארתו בעונה הזו של השנה.

הירדן ההררי הוא אחד הקטעים הדרמטיים ביותר של הנהר. בין אזור מצד עטרת וגשר בנות יעקב ועד הכנרת, הנהר עובר מרחק של כ־25 קילומטרים בלבד – אך לאורך הדרך הזו הוא יורד מאות מטרים בגובה. הירדן העליון יורד במהירות מהגליל העליון ואזור עמק החולה אל הכנרת, ומייצר הפרש גובה משמעותי שיוצר זרימה מהירה וחזקה במיוחד.

השילוב בין מרחק קצר לירידת גובה גדולה יוצר נהר שוצף, במיוחד בחורפים טובים כאשר מקורות המים – הדן, הבניאס והחצבאני וכל נחלי הגולן והגליל המתנקזים אליו – מזינים את הנהר בעוצמה. בתקופות כאלה הזרימה הופכת לסוערת, והקטע הזה של הירדן יכול להגיע לרמות שיט מאתגרות מאוד.

בימים של שפע מים, הנהר מתאים לרפטינג וקיאקים ברמות קושי גבוהות, לעיתים בדרגות 4 ואפילו 5 – רמות שמוגדרות בעולם השיט כזרימה חזקה, טכנית ולעיתים גם מסוכנת, עם מערבולות, סלעים וזרם שמחייב מיומנות וניסיון.

אבל מעבר לאתגר הספורטיבי, זהו גם אחד הקטעים הפראיים והיפים של הנהר. כאן הירדן לא נכלא בתעלה חפורה בידי אדם. הוא חורץ את דרכו בעצמו, מתפתל בין הגולן לגליל, יוצר נוף חי, עמוק ועוצמתי – נהר שמרגישים בו את הכוח של הטבע.

פריחה מכל הסוגים, מכל המינים, מכל הגוונים – וכל אחת יפה בדרכה. כל פרח נושא שם, לכל אחד סיפור בוטני משלו, אך בתוך המרחב הפראי של הירדן ההררי השמות כמעט מאבדים חשיבות.

הפרחים אינם עומדים לבדם הם חלק ממארג חי אחד. מרבדים של צבעים משתלבים זה בזה – צהוב, לבן, סגול וירוק עמוק – ויחד יוצרים תמונת טבע שלמה, עשירה ומלאת חיים.

ברגעים כאלה מבינים שהיופי הגדול של הטבע אינו בפרח הבודד, אלא בהרמוניה שנוצרת כשהכול פורח יחד.

סלפי חייב לפרוטוקול

ובסופו של כל היופי הזה זורם הירדן אל הכנרת – אגם מרשים ומיוחד בפני עצמו. אך החיבור בין הנהר לאגם יוצר עולם טבע ייחודי עוד יותר. המקום שבו מי הירדן פוגשים את הכנרת יוצר לחץ ותנועה של מים משני הכיוונים, מפגש שמוליד מערכת אקולוגית עשירה ומגוונת.

כך נוצר אזור בקעת בית ציידה – אחת מפינות הטבע המרתקות בארץ. כאן מתפתחת מערכת של נחלים קטנים, ביצות עונתיות וצמחייה צפופה שמושכת אליה בעלי חיים רבים: עופות מים, דגים, יונקים קטנים ומגוון רחב של יצורים שחיים בסביבת מים.

גם הגובה משחק כאן תפקיד מיוחד. הכנרת נמצאת כ־200 מטר מתחת לפני הים, עובדה שיוצרת תנאי אקלים ייחודיים: טמפרטורות מעט שונות מהסביבה, לחות גבוהה יותר ותחושת עמק עמוק שמוקף הרים. השילוב בין הנהר, האגם, הקרקע הפורייה והאקלים המיוחד יוצר מארג טבע מרהיב – מקום שבו המים, הצמחייה ובעלי החיים מתחברים לתמונה אחת של חיים.

יום מטריף מומלץ לכולם במיוחד בתקופה זו בשנה .

חוזר הביתה מזל שהיה מי שעקב אחרי וצילם אותי הפעם בכביש.